קול טימבר בע"מ נ' קולפניצקי

החלטה בבקשת התובעת להיפוך נטלי הראיה

תיאור קצר של התביעה, הבקשה ועמדות הצדדים

1.הנתבע ושני אחיו, עמי ואריק קולפינצקי, הם בעלי מניותיה של התובעת, בחלקים שווים. עד לסכסוך שפרץ בינו וביניהם שימש הנתבע כמנכ"ל התובעת וכדירקטור בה.

לאחר הסכסוך התפטר הנתבע משני תפקידיו אלה.

הסכסוך הוליד מספר הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים, תביעה זו נמנית עליהם.

2.בתביעה זו, שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, נתבע הנתבע לשלם לתובעת את יתרת החוב שלו אליה, כפי שהיא מצוינת בכרטיסו, בסכום של 2,702,014 ₪ (להלן – החוב).

הנתבע הגיש בקשת רשות להגן, שבחלקה הגדול עסקה ברקע לפרוץ הסכסוך.

לגוף החוב טען הנתבע, כי אין מדובר בהלוואה שצריך להשיבה לתובעת, אלא במשיכת כספים עד לחלוקת הדיבידנדים, וכך נהגו לעשות כל האחים.

בתום הדיון שנערך בבקשת הרשות להגן הסכים ב"כ התובעת להמלצת בית המשפט כי תינתן רשות להגן, ניתנה רשות להגן ותצהיר הנתבע התומך בבקשה הפך לכתב הגנה.

3.בבקשה זו עותרת התובעת להיפוך נטל הראיה, משום שהמדובר ב"הודאה והדחה", שכן הנתבע אינו מתכחש לחוב, אך טוען שהוא אינו חייב לשלמו.

הנתבע מתנגד לבקשה. לדבריו, הוא לא הודה בחוב, שהרי טען שלא מוטל עליו לשלמו. לטענתו, הוא לא הודה גם בסכום החוב הנתבע, ולצורך כך הוא מפנה לסעיף 28 לבקשת הרשות להגן, שם נכתב: "כל טענה בכתב התביעה שישראל לא הודה בה במפורש בגדר בקשה זו, יש לראותה כמוכחשת".

דיון

4.תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת את הסדר הרגיל להבאת הראיות, כאשר הנתבע אינו מודה בעובדות שטען להן התובע: התובע תחילה ולאחריו הנתבע.

תקנה 159 קובעת את סדר הטיעון כשיש הודיה בעובדות:

"הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש – יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158."

וכך נכתב בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11:

"כאשר בעל דין מודה בעובדות שטוען בעל הדין שכנגד, אך טוען שמחמת עובדות נוספות אין יריבו זכאי לסעד המבוקש – הוא טוען טענת "הודאה והדחה"... הטוען טענת "הודאה והדחה" נתפס על הדברים שהודה בהם, ואילו לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות מפיו, נטל ההוכחה מוטל עליו. אם לא ירים נטל זה יינתן פסק דין נגדו."

5.בענייננו אני סבור שהדין עם התובעת.

הנתבע לא הכחיש את משיכת הכספים מהתובעת, וזוהי העובדה העומדת בבסיס התביעה, אלא טען שהוא איננו חייב להשיבם.

זוהי טענת הודאה והדחה, שאיננה נופלת ברמתה מטענת ההודאה וההדחה "הקלסית", טענת "פרעתי" (ע"א 642/61 טפר נ' מדלה, פ"ד טז 1000).